שאלות נפוצות

לא — אין מעקב זמן, אין מסכים, אין הקשות. אנו מנתחים רק את שינויי הקוד עצמם ומעריכים את הקושי הקוגניטיבי שלהם בשעות של מפתח ייחוס. זו אמת מידה, לא דוח שעות.

כמה זמן השינוי היה לוקח למפתח דרג-ביניים (3–4 שנים) שמכיר את בסיס הקוד ועובד ללא AI. היא מודדת את קושי העבודה — לא שורות, ולא זמן בפועל שבילו ליד השולחן. היא מכסה כתיבת קוד, בדיקות ידניות ותיקוני סקירה; היא אינה כוללת פגישות, תכנון והמתנה לסקירה.

זו אינה "קריאה אחת לרשת עצבית" אלא צנרת רב-שלבית שבה הבינה המלאכותית היא רק שכבה אחת. תחילה מודל קורא את שינויי הקוד עצמם — מה השתנה בפועל — ושופט את הקושי הקוגניטיבי עבור מפתח ייחוס, במקום לספור שורות או קומיטים. על גביו רצה שכבה אלגוריתמית דטרמיניסטית: המערכת מסווגת את אופי כל שינוי, מזהה בנפרד עבודה בסיכון גבוה (לדוגמה תשתית, מיגרציות נתונים, אבטחה), מסננת שינויים מכניים ומיוצרים (החלף-מצא המוני, קוד מיוצר ושהוזז, עיצוב), ומיישמת מערכות של כללי תיקון ומנגנוני בקרה כך שניחוש מודל יחיד לא יוכל להטות את התוצאה. קומיטים גדולים ומשולבים מטופלים בפירוט רב יותר. אותו תקן מיושם על כולם אוטומטית, כל קומיט מוערך פעם אחת והתוצאה קבועה — ומכאן ההשוואתיות והשחזוריות.

היא צמחה מפיתוח ארגוני בעולם האמיתי: השכבה האלגוריתמית מקודדת דפוסים אמפיריים שנאספו בפרויקטים אמיתיים — אילו שינויים בדרך כלל יקרים יותר ממה שהם נראים, ואילו זולים למרות גודלם. כללים אלה נבדקים מול הערכות ייחוס אמיתיות (כיול). כך המערכת מתנהגת יותר כמו ראש צוות טכני מנוסה שמעריך עבודה מאשר כמו ספירת שורות פשוטה.

להפך — זו כל הנקודה. אנו משווים את הצוות שלכם מול מפתח ייחוס שעובד ללא AI; אם AI מאפשר לכם לספק יותר ביום, Ghost% עולה, ואותו פער מ"נורמת טרום-ה-AI" הוא בדיוק מה שהמוצר מציג. זה לא עיוות — זו התוצאה.

היחס בין התפוקה היומית שלכם לתפוקה של מפתח הייחוס. 100% הם ברמת הייחוס, גבוה יותר פירושו שאתם מספקים יותר ביום, נמוך יותר פירושו פחות. אלה אינן שעות ואינן שעות נוספות: מספר גבוה אינו אומר "שחיקה", ומספר נמוך כשלעצמו אינו אומר "חלש".

זה מודל, לא מדידה. אף אחד אינו יכול לשחזר את הזמן האמיתי, ולכן הערך הוא במערכת כללים אחת לכולם: חזק עבור מגמות והשוואות, לא עבור דיוק לשעה של אדם יחיד. כלי לשאול שאלות טובות יותר, לא לפסוק פסקי דין.

פיצול ושילוב קומיטים אינם מזיזים אותו באופן משמעותי — מה שמוערך הוא המהות והקושי של השינויים, לא מספר הקומיטים או השורות. וחשוב מכך: כל מדד שאנשים ממוקדים בו ישירות בסופו של דבר עובר אופטימיזציה במקום העבודה. אז השתמשו בו כאות צוות ומגמה, לא כ-KPI אישי — ואז אין מה לתמרן.

המערכת רואה קוד, לא את התפקיד כולו: עיצוב, סקירות, חניכה, תכנון ופגישות אינם בהערכה. אי-התאמה לרוב פירושה שחלק גדול מהערך של אדם נמצא מחוץ לקומיטים — שזה כשלעצמו ראוי לתשומת לב.

לא בעצמה: היא רואה רק קוד ואינה יודעת את התפקיד והעומס האמיתיים של אדם (סקירות, חניכה, פגישות, תמיכה). רק המנהל יודע את העומס המלא. לשם כך נועד פרמטר החלק — חלק הזמן שעובד באמת מבלה בכתיבת קוד (0–100%). כברירת מחדל הוא 100% (אנו מניחים שהאדם עוסק במלואו בקוד); המנהל מוריד אותו ידנית כדי לשקף עבודה שאינה כתיבת קוד — כאן נכנס למערכת הקשר שהקוד אינו מכיל. אז ההשוואה מול הייחוס הופכת הוגנת גם עבור מי שאינו כותב קוד כל היום.

לא בעצמו. זה אות צוות ומגמה לפתיחת שיחה, לא פסק דין אישי: מדד אחד אינו לוכד איכות, השפעה או הקשר.

עלות היא בערך כמה העבודה שנמסרה עלתה בתעריף סטנדרטי; ערך הוא בערך כמה היה עולה לשחזר נפח זה ידנית, ללא AI. הפער ביניהם הוא מדד מקורב למינוף (כלים/AI), לא דוח רווח והפסד.